החלטה בתיק פש"ר 9016-06

1.      בפני בקשת  החייב ליתן לו הפטר מחובותיו.

2.         החייב מצוי בהליך פשיטת הרגל במשך כשש שנים, כאשר צו הכינוס בענייננו ניתן    
  ביום 10.1.2006 והחייב הוכרז כפושט רגל ביום 19.2.2007.  

3.      נגד החייב הוגשו 3 תביעות חוב. הסך הכולל של תביעות החוב שאושרו הינו 372,720 ש"ח בדין רגיל, כאשר הנושה העיקרי הינו בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "הנושה המובטח או לחילופין העיקרי"), אשר תביעת החוב שאושרה לו עומדת על סך של 340,000 ש"ח.

       בקופת פשיטת הרגל צבור סכום של כ 40,000.

לבנק קיים אף שעבוד על נכס מקרקעין של החייב - חנות הנמצאת במרכז מסחרי בגדרה (להלן:"הנכס"), כאשר למעשה הנושה העמיד לרשות החייב הלוואה ששימשה לרכישת  החנות , הנכס שועבד לבנק, ובגין יתרת החוב שנותרה לאחר שהחייב פסק מלפרוע ההלוואה,  הוגשה תביעת חוב על ידי הבנק. כמו כן הבנק אף פתח בהליכי מימוש הנכס בהוצאה לפועל, ומונה אף כונס נכסים מטעמו על הנכס.

4.      בקשה זו הינה בהמשך לבקשות קודמות, בהן עתר החייב להפטר, כאשר למעשה המכשול העיקרי שעמד בפניו כל העת, היה התנגדות הבנק למתן ההפטר, תוך שהבנק עומד כל העת על מימוש הנכס, וכן על תשלום דיבידנד גבוה כתנאי למתן ההפטר. מכאן נדחתה בקשתו הראשונה של החייב - עוד בשנת 2009.

5.      ביום 5.10.2010 הוגשה על ידי החייב בקשה נוספת- שנייה במספר, למתן הפטר. הבנק בתגובתו לבקשה ציין, כי עד כה לא עלה בידו לממש הנכס,  כאשר לאור גילו של החייב וגובה החוב, התנגד שוב למתן הפטר.

6.      בדיון שנערך בפני חברתי כב' השופטת נצר ביום 7.3.2011, צוין כי יש מקום שהנושה המובטח יאחז בעמדה ברורה, על מנת לדעת האם הנשייה המובטחת תבוא בכלל הנשייה המאושרת, אם לאו. מכאן ניתנה הוראה, כי הבנק יודיע לבית המשפט בתוך 45 יום האם בכוונתו להמשיך בהליך המימוש של הנכס, או שמא יבקש לזנוח את הנשייה המובטחת. בהתאם הוגשה תגובת הבנק, בה צוין כי לאור חוות דעת שמאית שהתקבלה, בה שווי הנכס במימוש מהיר הינו 80,000 ש"ח, מבוקש להפחית משווי תביעת החוב של הבנק את השווי הריאלי של הנכס, לאחר ניכוי הוצאות ההליך ושכר טרחה בסך 40,000 ש"ח, כאשר ההליכים בתיק ימשכו ביחס לחוב המופחת, והנושה ימשיך בהליכי המימוש במסגרת תיק ההוצל"פ. לאחר שנתקבלו תגובות עדכניות מכל הצדדים והתיק עבר לטיפולי, נקבע דיון נוסף בפני.

7.      בדיון הבהיר החייב כי הצעתו הייתה להעשיר את קופת הכינוס בסך של 35,000 ש"ח. החייב ציין כי ההליך נמשך זמן רב, ולמרות נסיונותיו, הוא לא מצליח להגיע להסכמות עם הבנק. בסוף הדיון ביקש הבנק, בהמלצת בית המשפט, שהות לשקול הפחתה משמעותית של תביעת החוב, כאשר בסופו של דבר הודיע הבנק כי הוא עומד על עמדתו שיש מקום להפחית תביעת החוב בסכום של 40,000 ש"ח בלבד, תוך שיתאפשר לו להמשיך את הליכי המימוש ביחס לנכס. 

ב"כ הכונ"ר ציינה בדיון כי לעמדתה יש מקום שאם יינתן הפטר, תופחת תביעת החוב של הבנק בסכום של 100,000 ש"ח שהוא שווי הנכס על פי השומה, כך שסך הנשייה הכללית יהיה 272,000 ש"ח ולאחר שהחייב יעשיר את קופת הכינוס בסך של 45,000 ש"ח, הדבר יאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של 25 אחוז וכי לעמדתה באם יקבע כך, ניתן יהא לשקול מתן הפטר לחייב בהתאם לשיעור דיבידנד זה.

בתגובה נוספת שהוגשה על ידי הבנק, חזר הבנק על עמדתו תוך שהתנגד לכל הפחתה של תביעת החוב מעבר לסך של 40,000 ש"ח, שכן כל הפחתה מעבר לכך אינה ריאלית, החייב צעיר בגילו, הצעותיו להפטר נמוכות, ומכאן התנגד לאמור, תוך שעתר לכך שיותר לו להמשיך בהליכי המימוש, בתיק ההוצאה לפועל, על פי זכותו כנושה מובטח.

הכונ"ר הגיש תגובה עדכנית בה צוין כי לאחר עיון בכל תגובות הצדדים, הוא משאיר את ההחלטה ביחס לגובה ההפחתה מתביעת החוב של הבנק וביחס למתן ההפטר, לשיקול דעתו של בית המשפט.

8.      בחנתי בקשת החייב, השתלשלות האירועים לאורך כל התקופה בה מצוי החייב בהליך פשיטת הרגל, התנהלות החייב במהלך הליך פשיטת הרגל, ובכלל זה הנסיבות בהם נוצרו החובות, ומצאתי כי יש מקום ליתן הפטר לחייב, זאת לאחר שהחייב יעשיר את קופת פשיטת הרגל בסך של 50,000 ש"ח.

9.      בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להפטר, עליו לשקול מחד את רצונו של החייב כי תינתן לו הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו חרף חובותיו ולהמשיך בניהול חייו ללא שהליך פשיטת הרגל ממשיך לרחף מעל ראשו, על ההגבלות שבו. מנגד על בית המשפט לשקול את זכותם הקניינית של הנושים, ורצונם, הלגיטימי, שזכויותיהם הקנייניות לא תפגענה על ידי הליך פשיטת הרגל, ושאיפתם להחזר חובותיהם בשיעור גבוה, ככל שניתן.

על בית המשפט ליתן דעתו גם לאופן יצירת החובות, להתנהלות החייב במהלך ההליך, לנסיבותיו האישיות של החייב, לגובה החובות, ליכולת השתכרותו של החייב, יכולתו הכלכלית, והתועלת שתצמח לנושים מהמשך הליך פשיטת הרגל. הבחינה שנעשית על ידי בתי המשפט, מתייחסת לנסיבות הקונקרטיות של המקרה תוך בחינת מכלול השיקולים (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פד נז(4), 197; ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי, מיום 9.8.09)

ביחס למוסד ההפטר, הרי מאז התיקונים שבוצעו בפקודת פשיטת הרגל בשנת 1996, ניתן דגש רב יותר למוסד זה ואף לאינטרס החייב. יפים לעניינו הדברים שנאמרו בע"א 9782/05 יצחק טנג'י נ' קריספין (טרם פורסם- מיום 18.1.10), בו התייחס בית המשפט למשמעויות התיקון האמור, תוך שציין כי :

"האפשרות הנתונה בידי חייב לפתוח בהליך פשיטת רגל כאשר יש לו נושה אחד בלבד מדגישה עד כמה התכלית השנייה של הליכי פשיטת רגל, לאפשר לחייב לפתוח דף חדש מבחינה כלכלית, הינה התכלית הדומיננטית כאשר מדובר בבקשות של חייבים."

10.  בענייננו, המדובר בחייב בן 45, נשוי ואב ל - 3 ילדים, מתוכם שניים קטינים, אשר עובד ומשכורתו עומדת על סך של כ- 7,000 ש"ח. מעיון בבקשות השונות שהוגשו על ידו עולה כי בשנים האחרונות החייב עובר ממקום עבודה אחד למשנהו, התגלו אצלו בעיות בריאותיות ובכלל זה בעיה חמורה של לחץ דם, כך שכושר ופוטנציאל השתכרותו  אינם גבוהים. מעבר לכך, המצב המשפחתי של החייב, מאז החל הליך פשיטת הרגל אינו קל, והוא מעוניין מאד בסיום ההליך, אשר מקשה על כל אורחות חייו.